דראפט הנ.ב.א הוא אירוע בעל פוטנציאל משנה גורלות עבור שחקנים, מועדונים, מנהלים ולעתים גם מאמנים. איזה מועדון יזכה בשירותיו של איזה שחקן? האם זו תחילתה של ידידות מופלאה וארוכת שנים בין כוכב למועדון שתביא את שניהם להישגים? האם זו תחילתו של מדרון תלול שבסופו השחקן יפלט מהליגה והמועדון ידשדש? האם יתממש אחד מתרחישי הביניים הרבים שבין שני הקצוות הללו?
היו בחירות שהבטיחו וקיימו, היו בחירות שהבטיחו ולא קיימו, היו בחירות שלא הבטיחו דבר אך הפתיעו לטובה, וכמובן גם שורה ארוכה ארוכה של בחירות שלא הבטיחו דבר ולא קיימו דבר. ברגע הזה, שלפני הדראפט, הכל עדיין פתוח, הרשות נתונה, יש המון פוטנציאל, ואפשר לקוות לתרחיש הטוב ביותר, אבל אפשר גם לנתח את העבר ולנסות לשער את העתיד.
המודל בתמצית
נטלתי את כל בחירות הדראפט בין 2003 ל-2019. 17 שנה, כ-60 בחירות לשנה, ובסך הכל 1017 בחירות, על ידי 30 מועדונים שונים. נכון גילרי, 17 * 60 = 1020, אבל היו שנתיים שבהן נבחרו רק 59 ו-58 שחקנים.
נתתי לכל אחד מהנבחרים דרגת איכות – סופרסטאר, אולסטאר, שחקן טוב, שחקן שולי ואפילו "באסט" רחמנא ליצלן.
בדקתי "מה יצא" מהבחירות במיקומים השונים (בחירה ראשונה, שניה וכן הלאה) על מנת לנסות להעריך למה ניתן לצפות מבחירות במיקומים אלו בעתיד, ובדראפט הקרוב בכלל זה.
לבסוף, ניסיתי לחשוב על משמעויות אפשריות של המחקר עבור מועדונים שוחרי הצלחה בליגה, (הגולשים מייקל ג'ורדן וג'יימס דולאן מוזמנים לעבור לפוסט הבא), בעיקר סביב סוגיות הטנקינג והצורך בסופרסטאר.
פוסט ארוך, קחו אוויר.
הבהרות וחידודים
ברור שקשה לגזור מדראפטים בעבר לעתיד בכלל, ולדראפט בשנה ספציפית בפרט, מאחר והתשובה לשאלה מה יצא מבחירה נתונה בדראפט נתון תלויה בגורמים כגון "עומק" הדראפט, השחקן הנבחר, המועדון הבוחר, מידת ההתאמה ביניהם, המזל ועוד. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, כאשר אנחנו משווים בין הבחירות במיקומים השונים, על פני תקופת המחקר, מצטיירות מגמות ברורות בנוגע להבדלים ביניהן.
אנחנו מודדים כאן את ערך הבחירה ולא את המועדון שבחר או מה עשה עם הבחירה הזו, כך למשל קוואי נבחר בבחירה ה-15 על ידי אינדיאנה, אבל בפועל נבחר על ידי הספרס. יתכן ואם במקום עסקה עם אינדיאנה, הספרס היו מגיעים לעסקה עם המועדון שבחר בבחירה ה-12 באותה שנה, קוואי היה נבחר 12 ולא 15, אבל אנחנו לא עוסקים בזה כרגע.
ברור שדרגתו של השחקן מושפעת מהמועדון שבו שיחק בסופו של דבר. אם להישאר עם דוגמת קוואי, אפשר לטעון שאלמלא היה נבחר על ידי הספרס לא היה מתפתח לשחקן שהפך להיות, ובמובן זה אין דין בחירה במקום ה-15 על ידי הספרס כדין בחירה על ידי, נניח, אורלנדו, באותו מיקום. אני כמובן מאמין שיכולתם הסופית של השחקנים מושפעת, ולעתים אף במידה רבה, מהמועדון שבו הם מתחילים את הקריירה, אבל כאמור, זהו משתנה נפרד שאינו במוקד הפוסט הזה, ובכל מקרה אני נוטה להאמין שלאורך תקופת המחקר לפחות חלק מההבדלים בין המועדונים "מתקזזים".
אנחנו גם לא מסתכלים כאן על שחקנים שלא נבחרו בדראפט אך מצאו את דרכם לליגה. ברור שמועדון שיודע לזהות ולגייס שחקנים כאלה יוצא נשכר, אבל זו סוגיה נפרדת, ובכל מקרה הדראפט הוא עדיין המקור הראשי לשחקנים בכלל, ולשחקנים מובילים בפרט.
מסגרת הזמן
עדיפה מסגרת זמן ארוכה ככל האפשר, הן מכיוון שככל שהמחקר יקיף יותר שנים כך תגדל הדגימה, והן מכיוון שבדרך כלל יחלפו שנים ארוכות עד שניתן יהיה לענות באופן שלם על "מה יצא מהבחירה הזו", ולכן עדיפה תקופת זמן שתכלול את כל הקריירה של שחקנים רבים ככל האפשר.
עם זאת, מסגרת הזמן שיכולתי לעסוק בה התבררה כמוגבלת, מכיוון שככל שהשנים מוקדמות יותר כך זכרתי פחות את השחקנים שנבחרו. אז כן, את הבחירה הראשונה ב-2003 אני עדיין מצליח להעלות בזיכרוני, אך נ'דודי אבי, בבחירה ה-14 למיניסוטה, וסלאבקו ווראנס, בבחירה ה-39 לניקס, הצליחו לחמוק בין הסינפסות המקשישות היישר לתהום הנשייה. לכן, בחרתי בשנת 2003 כסף התחתון של תקופת המחקר.
בתיאוריה, בעולם מושלם, הסף העליון של תקופת המחקר היה כזה שבו כל השחקנים כבר פרשו וניתן להעריך את הקריירה שלהם במלואה. בפועל, בעולמנו, אפילו 2003 הרחוקה הייתה נפסלת אם הייתי מתעקש על כך, מאחר וחלק מנבחריה עדיין נמנים על שורותינו. למי שחיפשו את ההוכחה לכך שעולמנו אינו מושלם – הרי היא לפניכם. שמחתי להועיל.
סף עליון נוסף שאפשר היה לחשוב עליו הינו תקופת מינימום של מספר שנים בליגה, שאולי אינה משקפת כמו בחינת כל הקריירה של השחקן, אבל נראית לי כמדויקת יותר להערכת הקריירה שלו. אם למשל נדרג היום את בוגרי דראפט 2015 ואת בוגרי דראפט 2019, ונעשה זאת שוב בשנת 2035, אני מניח שיתברר שהקורלציה בין הדירוג היום לדירוג ב-2035 תהיה מדויקת יותר בנוגע לדראפט 2015 מאשר בנוגע לדראפט 2019. זאת מאחר ובדראפט 2019 עדיין "כמעט הכל פתוח", בעוד שבדראפט 2015 המגמה כבר מסתמנת. לא רק בגלל מריו הזוניה, אבל גם בגללו.
ועם זאת, העדפתי שלא לצמצם את תקופת המחקר ל-2003 עד, נניח, 2015 וזאת מהסיבות הבאות:
א. גודל הדגימה יצטמצם.
ב. חלק מהשחקנים, בעיקר בבחירות הגבוהות, תורמים כבר בשנותיהם הראשונות. תחשבו על העונה של הפליקנס עד החלמתו של ציון ומאז שהחלים – יש לזה אימפקט. או מזווית היסטורית – אם היינו עושים את המחקר הזה בשנת 2000, והיינו מחריגים את כל מי שהצטרף לליגה מ-1995 ואילך, היינו צריכים להשאיר בחוץ, בין השאר, את קובי בריאנט, קווין גארנט וטים דאנקן. לא סביר.
לפיכך החלטתי ל"משוך" את תקופת המחקר עד, וכולל, 2019. הציונים של השחקנים שהצטרפו לליגה בשנים האחרונות מבוססים בעיקר על מה שכבר ראינו מהם עד כה. אני בטוח שעוד תהיינה התפתחויות, וסביר להניח שנוצרה הטיה לחומרה בכל הקשור לבחירות הגבוהות (שרובן ימשיכו להתפתח ולהשתפר) אבל זו נראתה לי פשרה סבירה בנסיבות.
דרגות איכות של שחקנים
כל השחקנים שנבחרו בדראפט דורגו לפי ארבע (וחצי) דרגות:
סופרסטאר – מדובר בשחקנים שנבדק, נמצא והוכח שהם, ובכן… סופרסטארים. אין לי הגדרה טובה ל"מי הוא סופרסטאר", אבל ככלל, הוא שחקן יוצא דופן, התורם תרומה נדירה לקבוצה, וזוכה בהישגים אישיים מרשימים במהלך הקריירה שלו ולעתים גם לאחריה (HOF).
בטקס צנוע, בחוג המשפחה הקרובה, וללא נוכחות של אמצעי התקשורת, לא פחות מ-18 שחקנים שנבחרו בדראפט זכו לקבל ממני דרגת סופרסטאר, והם מהווים 1.8% מהשחקנים המשתתפים במחקר. כמובן שהבחירה סובייקטיבית, אבל ניסיתי לשקלל בבחירותיי גם את "דעת הקהל", ולא רק את עמדתי האישית, וכך התווספו לרשימה ראסל ווסטברוק, קיירי אירווינג ואפילו ג'ואל אמביד הצעיר.
אפשר כמובן להתווכח על הרשימה עד לעולמי עולמים, ואני מניח שגם נעשה זאת, אבל אני באמת חושב שזה לא העניין כאן, ושהתמונה העולה מהמחקר לא הייתה שונה משמעותית אם מישהו אחר היה נותן את הציונים.
"אולסטאר מאנו" – לא נעים לי, ממש לא נעים לי, להלהיט את הרוחות בויכוח בין שב"ר לשאר העולם בכל הקשור להגדרת אולסטאר, אבל אין לי ברירה ואני מוסיף "הגדרה" נוספת – מעתה אמור "אולסטאר מאנו". הגדרה זו כוללת שחקנים העונים על אחת או יותר מהקטגוריות הבאות – הם נבחרו מספר פעמים לאולסטאר או לאחת מקבוצות האול-נ.ב.א, או לפרס אישי כלשהו (שחקן ההגנה, רוקי העונה וכו'), או, במקרים נדירים, שחקנים טובים מאד שאולי לא זכו באחד מהתארים הללו אך ראויים לציון מיוחד. אם תרצו, אפשר לומר ש"אולסטאר מאנו" אינו סופרסטאר אבל הוא שחקן ממש ממש מצוין.
56 שחקנים שנבחרו בדראפט הוגדרו על ידי כ"אולסטאר מאנו", והם מהווים 5.5% מהשחקנים המשתתפים במחקר. כאן, על הבמה הזו, נמצאים איתנו שחקנים צעירים שאולי יחשבו לסופרסטארים יום אחד כגון מוראנט וטרי יאנג, שחקנים צעירים שככל הנראה לא יחשבו לסופרסטארים כגון סאבוניס וברוגדון, ושחקנים בשלהי הקריירה, כמו רונדו ולו וויליאמס.
גם כאן הבחירה סובייקטיבית אבל שוב אני חושב שההבדלים בין דעתי לבין דעתו של הקורא היקר לא ישפיעו משמעותית על תוצאות המחקר. לכל היותר בוריס דיאו היה מקבל בהבנה את הורדתו בדרגה ל…
שחקן טוב – מיהו שחקן טוב? שחקן טוב הוא שחקן שאינו מספיק טוב על מנת להיחשב כ"אולסטאר מאנו", אך הוא מוכר וידוע כשחקן איכותי בליגה. יתכן בהחלט שחקן טוב שנבחר אי מתי לאולסטאר אבל עדיין קשה לי להחשיבו כ"אולסטאר מאנו". שחקן טוב בדרך כלל לא יהיה בין שלושת השחקנים הטובים במועדון מצליח, אולי יהיה בין השניים הטובים במועדון לא מצליח.
184 שחקנים שנבחרו בדראפט הוגדרו על ידי כ"שחקן טוב", והם מהווים 18% מהשחקנים המשתתפים במחקר. יצוינו שחקנים צעירים שיכולים להמשיך להשתפר כגון קובי וייט, טיילר הירו ו-JJJ, שחקנים צעירים שכנראה כבר לא יהפכו ל"אולסטאר מאנו" כגון טרי רוזייר ולארי נאנס ג'וניור, ושחקנים שעשו קדנציה יפה בליגה, דוגמת דייויד לי, לוק וולטון, ליאנדרו ברבוסה וכמובן מאט בונר.
שחקן שולי – שחקנים אלו לא הותירו חותם מיוחד על הליגה. חלקם שחקנים צעירים שהגיעו לליגה בשנים האחרונות ו(עדיין?) לא הותירו חותם, חלקם שחקני רוטציה המשחקים כיום, חלקם עשו קריירות קצרות יחסית בליגה לפני שנפלטו ממנה. זוהי דרגה שיורית – כלומר כל מי שאינו סופרסטאר, "אולסטאר מאנו" או שחקן טוב, הוגדר כשחקן שולי, כמו גם שחקנים שפשוט לא ידעתי או זכרתי עליהם דבר. היו לא מעט כאלה, ולמעשה מתברר שחלק משמעותי מהשחקנים שנבחרו מעולם לא שיחקו בליגה. לא בדקתי את האחוז המדויק בתקופת המחקר, אבל במאמרים שמצאתי, על תקופות מוקדמות יותר, דובר על כ-50% (!) מהדראפט.
759 שחקנים הוגדרו כשחקן שולי, והם מהווים 75% מהשחקנים המשתתפים במחקר. ביניהם שחקנים צעירים שפשוט עדיין לא התפתחו, כמו ג'ארט קולבר ורוי האצ'ימורה, שחקנים צעירים שאכזבו בינתיים כמו ג'וש ג'קסון ודניס סמית', ושחקנים שמראש לא ציפו מהם ליותר מדי, כמו קוסטאס אנטדקומבו. מבין הוותיקים יותר נמצא כאן שמות כמו ראול נטו, MKG, קווינסי פונדקסטר, ועוד רבים אחרים.
כאן אני נוטה להאמין שיתכנו פערים סובייקטיביים יותר משמעותיים, כלומר מישהו בהחלט יכול להחליט שדריק וויליאמס נחשב כשחקן טוב ולא כשחקן שולי, ושאחד השחקנים שאני בחרתי כטובים הוא דווקא שחקן שולי, אבל המספרים בשתי הדרגות הללו יחסית גבוהים – 184 שחקנים טובים ו-759 שחקנים שוליים – כך שגם אם נעביר 40 איש בין הקבוצות הללו אני לא חושב שתהיה לזה השפעה ניכרת על תוצאות המחקר.
"באסט" – דרגת ה"באסט" היא דרגה נוספת הניתנת לשחקנים שהיו מהם ציפיות גדולות, אבל באופן ברור לא עמדו בציפיות, והתבררו כשחקנים שוליים בליגה. דוגמא לכך היא גרג אודן, בבחירה הראשונה ב-2007.
החלטתי שרק שחקן שולי יכול להיחשב כ"באסט" – שחקן שנבחר בבחירה גבוהה לא תמיד יתברר כסופרסטאר, אבל גם אם יתברר כ"אולסטאר מאנו" או אפילו כשחקן טוב, מבחינתי הוא לא "באסט", אלא פשוט פחות טוב ממה שקיוו שיהיה. קורה. אבל אם שחקן בבחירה גבוהה מתברר כשחקן שולי פער הציפיות מצדיק את הגדרתו כ"באסט".
החלטתי להגביל את הגדרת שחקן כ"באסט" לשחקן שנבחר בבחירות 1-4 – כלומר שחקן שנבחר בבחירה ה-18, והתברר כשחקן שולי בליגה, אינו "באסט", מכיוון שלא היו ממנו ציפיות מיוחדות. הייתי סלחני יותר ככל שהשחקן בעל ותק קצר יותר בליגה, מתוך הנחה שהוא עוד יכול להשתפר בהמשך.
17 שחקנים הוגדרו על ידי כ"באסט", והם מהווים 1.7% מהשחקנים המשתתפים במחקר. לא כולם מפיניקס, אבל נכון לעכשיו ג'וש ג'קסון (4) ודראגן בנדר (4) בהחלט שם. אלכס לן (5) ומרקיז כריס (8) פשוט שמחו לשמוע שהגבלתי את דרגת ה"באסט" לבחירות 1-4. מבין השחקנים שאינם מפיניקס ניתן לציין את MKG בבחירה 2, מייקל ביסלי (2), ועוד רבים ו(לא כל כך) טובים אחרים.
אפשר לתהות האם יש טעם לייחד דרגה נפרדת, ונוספת, לשחקני "באסט", הרי לכאורה, בסך הכול מדובר בעוד שחקן שולי מיני רבים בליגה, וניתן לטעון שלמעט האמוציות הכרוכות בכך, אין בעצם נזק של ממש מבחירת שחקן גרוע בבחירה גבוהה. אני חושב שהדרגה הזו מצדיקה את עצמה משתי סיבות: האחת – היא מחדדת את הסיכון שקיים גם בבחירות הגבוהות ביותר. גם בחירה ראשונה בדראפט אינה "מבטיחה" סופרסטאר, אולסטאר או אפילו שחקן טוב. השנייה – שנזקו של שחקן שולי בבחירה גבוהה גדול יותר משחקן שולי בבחירה נמוכה מאחר ועלות החוזה של בחירה גבוהה הינה גבוהה יותר. רוקי בבחירה נמוכה נמוכה יקבל, נניח, כמיליון דולר לשנה, רוקי בבחירה 1-4 יקבל, נניח, כ-5 מיליון דולר לשנה. נכון, ההפרש הזה כנראה לא יחרוץ את גורלה הפיננסי של הקבוצה, אבל הוא בכל זאת מבטא מחיר מסוים.
התוצאות לפניכם:
מה יצא מכל בחירה?
לאחר שדירגנו את כל השחקנים, בכל הבחירות, בכל השנים, נבחן מה יצא מכל מיקום.
נסתכל לדוגמא על הבחירה הרביעית – אנחנו רואים שמתוך 17 השחקנים שנבחרו, 2 התבררו כסופרסטארים (ראסל ווסטברוק וכריס פול), 3 "אולסטאר מאנו" (KP, מייק קונלי וכריס בוש), 5 שחקנים טובים, ו-7 שחקנים שוליים, ש-6 מהם הגדרתי כבאסטים (הנטר עדיין צעיר אז מוקדם לשפוט).
אם לנסח את זה באחוזים, ולהניח שנתונים של 17 שנים מהווים אינדיקציה לא רעה גם לעתיד, אפשר לומר כך – בבחירה 4 יש 12% לזכות בסופרסטאר, 18% באולסטאר מאנו, 29% בשחקן טוב, 41% בשחקן שולי, ולא פחות מ-35% לזכות ב"באסטיונר".
אשכולות של בחירות
ניתן להציג את הנתונים הללו, בנוגע לכל בחירה, מהראשונה ועד השישים, ולהשוות ביניהן.
החלטתי להימנע מכך מכיוון שייתכנו הטיות בין בחירות "דומות" בבסיסן. כך למשל הבחירה ה-15, עם קוואי ויאניס, "יוצאת" טובה יותר מאשר הבחירה ה-14, אך האם זה אומר שאכן עדיף לבחור במקום ה-15 על פני המקום ה-14? קליי תומפסון, סופרסטאר בשבילכם, נבחר בבחירה ה-11, בעוד שאף סופרסטאר לא נבחר בבחירות 9 ו-10, האם זה אומר שעדיף לבחור בבחירה ה-11 מאשר בשתי אלה שלפניה? כנראה שלא. ככה זה במספרים קטנים – שחקן אחד או שניים לכאן או לכאן יכולים לשנות את התמונה.
על מנת להתמודד עם ההטיה הזו הגדרתי אשכולות שמאגדים בחירות קרובות. אשכולות אלו יוכלו לצמצם הטיות דוגמת בחירות 11 ו-15, אך עדיין יוכלו להצביע על ההבדלים בין בחירות גבוהות, "בינוניות" ונמוכות יותר. בחרתי 7 אשכולות והם:
הבחירה הראשונה – בין הבחירה הראשונה לבין כל האחרות קיים הבדל משמעותי והוא שהיא אינה תלויה ב"מי שנשאר על הלוח". במובן זה, היא משקפת את ההעדפה הטהורה ביותר של הקבוצה הבוחרת. בבחירה הראשונה אין אילוצים. בבחירה הראשונה גם אין תירוצים – ניתן להאמין שההוקס למשל, בבחירה ה-3 ב-2007, היו מעדיפים את דוראנט על אל הורפורד, אך דוראנט לא היה על הלוח. פורטלנד, לעומת זאת, לא יכולה לומר זאת מאחר ובחרה ראשונה בגרג אודן. הבדל נוסף בא לידי ביטוי בדראפטים בהם מסתמן באופן ברור יחסית ששחקן אחד טוב יותר מכל השאר (לברון 2003, דאנקן 1997, אנטוני דייויס 2012 וכדומה), ואז ההבדל בין הבחירה הראשונה לבין "שאר הלוח" יכול להיות מאד משמעותי.
בחירות 2-4 -אשכול זה, בדומה לבחירה הראשונה, נחשב ל"צמרת הדראפט", וגם אם הבחירות הללו תלויות ב"מי נשאר על הלוח", בדרך כלל יבחרו בהן שחקנים בעלי פוטנציאל רב. מדוע להתייחס ל-4 הבחירות הראשונות כ"צמרת" ולא ל-3 או 5 הבחירות הראשונות? העדפתי להתייחס ל-4 מכיוון שנכון להיום הגרלת הדראפט בנויה כך שהיא מאפשרת לכל קבוצות הלוטרי, ללא קשר למיקומן, סיכוי כלשהו לזכות בהן.
בחירות 5-9 – שיפולי הצמרת של הדראפט. האינטואיציה, שלי לפחות, אומרת שבדרך כלל גם בבחירות אלו יבחרו שחקנים בעלי פוטנציאל, וכאלו שיתלו בהם ציפיות גבוהות.
בחירות 10-14 – שיפולי הלוטרי.
בחירות 15-20 – צמרת ה"לא לוטרי".
בחירות 21-30 – שארית הסיבוב הראשון.
בחירות 31-60 – כל הסיבוב השני.
האשכולות הללו למעשה יוצרים מבנה של פירמידה שבבסיסו הרחב נמצא כל הסיבוב השני, עם שלושים בחירות, ומשם גודל האשכול הולך וקטן על מנת לאפשר רזולוציה גבוהה יותר בבחירות הגבוהות יותר.
תוצאות המחקר
הטבלה להלן מציגה את הסיכויים לזכות בשחקן בכל אחת מהדרגות בכל אחד מ-7 האשכולות.
כך למשל, הסיכוי לבחור שחקן טוב באחת מבחירות 5-9 הינו 34%. יש 70% ששחקן שנבחר באחת מבחירות 15-20 יתברר כשחקן שולי, וכן הלאה.
ניתוח התוצאות בחתך דרגות
סופרסטאר
הבחירה הראשונה נהנית מיתרון מוחץ על שאר הבחירות בכל הקשור לסיכוי לבחירה בסופרסטאר. בבחירה הראשונה יש 29% לבחירה בסופרסטאר, כלומר כמעט אחת מכל שלוש בחירות ראשונות מתבררת כסופרסטאר. בבחירות 2-4 רק אחת משמונה בחירות הופכת לסופרסטאר. זהו הפרש משמעותי מאד – הסיכוי לסופרסטאר עולה פי 2.5 בבחירה הראשונה יחסית לבחירות 2-4. בבחירות 5-9 רק אחד מ-30 שחקנים הופך לסופרסטאר וההפרש משמעותי עוד יותר – הסיכוי לסופרסטאר עולה פי 3.5 בבחירות 2-4 יחסית לבחירות 5-9. בשני האשכולות של העשיריה השנייה, 10-14 ו 15-20, פחות מאחד מ-50 שחקנים הופך לסופרסטאר. בבחירות 21-30 אף אחד לא הופך לסופרסטאר, ובסיבוב השני, לא זו לא טעות בנתונים אלא הגאון המקורי שמפתיע גם במחקר שלנו – ניקולה יוקיץ'.
השורה התחתונה כאן היא שהסיכוי לסופרסטאר בבחירה נמוכה מ-4 הינו 3.5% ומטה. אז בפעם הבאה שקבוצה תטנקק עד זרא, ולכן תסבול גינויים וחרפות ותאמלל את אוהדיה – תדעו למה. ובפעם הבאה שהספרס לא תטנקק כלל, ולכן תסבול גינויים וחרפות ותאמלל את אוהדיה – גם תדעו למה.
אולסטאר מאנו
בהשוואה לסופרסטאר, הסיכוי לזכות ב"אולסטאר מאנו" מאוזן יותר בין האשכולות השונים, אך ההבדלים ביניהם עדיין משמעותיים. שני האשכולות הראשונים – הבחירה הראשונה, ובחירות 2-4, צמודים למדי, עם קצת יותר מבחירה אחת מתוך ארבע שתתברר כאולסטאר מאנו. במקומות 5-9 אחת מכל 8 בחירות תתברר כאולסטאר מאנו, בבחירות 10-14 אחת מתוך 14, וב15-20 אחת מכ-20 בחירות, בסוף הסיבוב הראשון אחת מ-25 תהפוך לאולסטאר מאנו, ובסיבוב השני רק אחת מ-50.
שחקן טוב
הסיכוי למציאת שחקן טוב דומה למדי בכל האשכולות המרכיבים את הסיבוב הראשון – בין אחד מ-3 לאחד מ-4 מהשחקנים שיבחרו בסיבוב הראשון יתבררו כשחקנים טובים. הסיכוי למציאת שחקן טוב בסיבוב השני הוא 9%, כלומר רק אחד מכ-11 שחקנים שיבחרו בסיבוב השני הופך לשחקן טוב.
שחקן שולי
כפי שראינו קודם לכן, שחקנים שוליים מהווים כ-75% מהבחירות, ולכן לא נתקשה למצוא אותם לכל אורך הדראפט, אבל מעניין לציין שכבר מהאשכול השלישי ואילך, הסיכוי לשחקן שולי עולה על 50%, כלומר אם לא קיבלת אחת מ-4 הבחירות הראשונות, התרחיש הסביר ביותר הוא שתקבל שחקן שולי. ברגע שיוצאים מהלוטרי, בבחירות 15-20, כ-2 מתוך 3 שחקנים יתבררו כשחקנים שוליים, ובסיבוב השולי, סליחה, בסיבוב השני – 9 מתוך 10 שחקנים יתבררו כשוליים. תמונות קשות, יונית.
"באסט"
כזכור, "באסט" יכול להיות רק שחקן שנבחר 1-4 והתברר כשחקן שולי, לכן "באסטים" יופיעו רק בשני האשכולות הראשונים. אחד מכל 6 שחקנים בבחירה הראשונה (בארניאני, אודן ובנט, רובם על רקע רפואי), ואחד מכל 4 שחקנים בין 2-4. זהו סיכון לא מבוטל, ומדאיג, כשמדובר בבחירה גבוהה, אבל כפי שנראה בהמשך, יחסית לאשכולות נמוכים יותר הסיכוי להצלחה בצמרת הדראפט עדיין גבוה יותר, ובאופן משמעותי.
ניתוח התוצאות בחתך אשכולות
בחירה ראשונה
בבחירה הראשונה נבחרו 5 סופרסטארים מתוך 17 בחירות סך הכול, כלומר הסיכוי לבחירת סופרסטאר הוא 29%. נבחרו גם 5 "אולסטאר מאנו", כלומר הסיכוי לבחירת "אולסטאר מאנו" גם הוא 29%. נבחרו 4 שחקנים טובים, כלומר הסיכוי לבחירת שחקן טוב הוא 24%, וכן נבחרו 3 שחקנים שוליים, כולם מוגדרים גם כבאסט, כלומר הסיכוי לבחירת שחקן שולי ובאסט הוא 18%.
בחירות 2-4
בבחירות 2-4 נבחרו 6 סופרסטארים מתוך 51 בחירות סך הכול, כלומר הסיכוי לבחירת סופרסטאר הוא כ-12%. נבחרו 14 "אולסטאר מאנו", כלומר הסיכוי לבחירת "אולסטאר מאנו" הוא 27%. נבחרו 14 שחקנים טובים, כלומר הסיכוי לבחירת שחקן טוב גם הוא 27%, וכן נבחרו 17 שחקנים שוליים, לכן הסיכוי לבחירת שחקן שולי הוא 33%. אחוז הבאסטים, כאמור, 27%.
השוואת הבחירה הראשונה לבחירות 2-4
בשני הגרפים האחרונים ראינו שהבחירות בצמרת הדראפט, בחירות 1-4, בהחלט מניבות יבול נאה של שחקנים. עם זאת כפי שניתן לראות בגרף הבא, קיימים הבדלים משמעותיים בין הבחירה הראשונה (צד ימין בגרף הבא) לבין בחירות 2-4 (צד שמאל בגרף הבא)
השוואת הנתונים מגלה תובנות רלבנטיות, כגון שהסיכוי לסופרסטאר גבוה פי 2.5 בבחירה ה-1, שהסיכוי לשחקן שולי בבחירה 2-4 כמעט כפול מאשר בבחירה הראשונה ועוד.
ועם זאת, קשה לאמוד במדויק את הערך הכולל של כל אחד מהאשכולות, כלומר גם אם אנחנו מבינים שהסיכוי לסופרסטאר גבוה פי 2.5 בבחירה ראשונה בהשוואה לבחירות 2-4, האם זה אומר שבחירה ראשונה "שווה" פי 2.5 מבחירה באשכול 2-4? לא ממש, ולו מכיוון שהיא נהנית גם מאחוזים גבוהים יותר לאולסטאר, ומסיכויים נמוכים יותר לשחקן שולי. אז "פי כמה" שווה בחירה ראשונה יחסית לבחירות 2-4?
על מנת לענות לשאלה הזו, שהיא בעצם זו שהניעה את כל המחקר, אנחנו נדרשים לשים את כל האפשרויות השונות בכל אשכול על סקאלה אחת ברורה. הסקאלה הזו צריכה לבטא את כל "ערך הכדורסל" שצפוי להתקבל בכל אשכול. למעשה מדובר בחישוב תוחלת.
משוואת התוחלת בבחירה הראשונה היא:
(סופרסטאר * 29%) + (אולסטאר * 29%) + (שחקן טוב * 24%) + (שחקן שולי * 18%) + (באסט * 18%) = סך כל תוחלת "ערך הכדורסל" בבחירה הראשונה.
בהתאם, המשוואה בבחירות 2-4 היא:
(סופרסטאר * 12%) + (אולסטאר * 27%) + (שחקן טוב * 27%) + (שחקן שולי * 33%) + (באסט * 27%) = סך כל תוחלת "ערך הכדורסל" בבחירות 2-4.
כעת, נשאלת השאלה איזה ערכים מספריים יכולים לשקף את ההבדל בין ערך הכדורסל של סופרסטאר לבין ערך הכדורסל של אולסטאר. האם סופרסטאר שווה פי 2 מאולסטאר? פי 3? פי 1.5? וכמה שווים שחקן טוב ושחקן שולי ביחס לסופרסטאר ולאולסטאר?
אחרי התלבטות קצרה החלטתי, קפיטליסט נאלח שכמותי, לבסס את ערך הכדורסל של כל אחת מהדרגות על דרגת השכר "המקובלת" לשחקנים בדרגה זו.
מהי דרגת השכר "המקובלת" לסופרסטאר למשל? אין ממש כזו, שהרי לא כל הסופרסטארים נהנים מאותו חוזה בדיוק – הסכום משתנה לפי כללי ה-CBA (יתרון לקבוצת הבית, יתרון לחוזה ארוך טווח וכדומה), ולפי תקרת השכר במועד חתימת החוזה. לעתים קבוצות משלמות "יותר מדי" לשחקנים מסוימים כדי "לשמור על הנכס", ולפעמים שחקנים חותמים על חוזים נמוכים יחסית משיקוליהם שלהם (סיכוי לאליפות, קבוצה מועדפת וכו'), אבל בגדול המגמה היא ברורה כשסופרסטארים יקבלו, לפחות בשלב כלשהו, את החוזה המקסימלי האפשרי, אולסטארים יקבלו פחות מזה, וכן הלאה.
כפי שניתן לראות בטבלה להלן, קבעתי שסופרסטאר "שווה" 40 נקודות ערך כדורסל (המבוססים, בערך, על 40 מיליון דולר), ואולסטאר "שווה" 25 נקודות ערך כדורסל, השקולות ל-63% מערכו של סופרסטאר. שחקן טוב מקבל 10 והוא שקול ל-25% מערכו של סופרסטאר, שחקן שולי 3 (בערך חוזה מינימום), ו"באסט" מקבל מינוס 2. הסיבה למשקלו השלילי של ה"באסט", כפי שציינו קודם לכן, היא שהוא שחקן שולי שנותן ערך של חוזה מינימום אך משתכר יותר מחוזה מינימום.
ובכן, כעת אנחנו יכולים להשלים את משוואות התוחלת שהצגנו קודם לכן:
משוואת התוחלת בבחירה הראשונה היא:
(40 * 29%) + (25 * 29%) + (10 * 24%) + (3 * 18%) + ((2-) * 18%) = ולכן סך כל "ערך הכדורסל" בבחירה הראשונה הוא 21.6 נקודות.
בהתאם, המשוואה בבחירות 2-4 היא:
(40 * 12%) + (25 * 27%) + (10* 27%) + (3 * 33%) + ((2-) * 27%) = סך כל "ערך הכדורסל" בבחירות 2-4 הוא 14.8 נקודות.
לאחר השלמת החישוב הנ"ל לכל האשכולות מתקבלת הטבלה הבאה:
על מנת להפוך את ההשוואה בין האשכולות לקלה יותר, פשוט "נתרגם" אותם לאחוזים, כך שהבחירה הראשונה תהיה 100%, ושאר האשכולות נמדדים יחסית אליה. נשים אותם על גרף, וסופסוף, אחרי כל החפירה הזו, קיבלנו את מה שחיפשנו – שוויה של בחירת דראפט בכל אשכול.
עכשיו קל לראות את ההבדלים העצומים בערך הכדורסל בין האשכולות השונים:
הבחירה הראשונה מייצרת פי 5 ערך כדורסל מאשר בחירת סיבוב שני ממוצעת, פי 4 מאשר בחירת סוף סיבוב ראשון, פי ~3 מבחירת אמצע סיבוב ראשון, פי 2.5 מאשר בחירת 5-9 ו-50% יותר מאשר בחירת 2-4.
בחירת 2-4 מייצרת פי 3.5 מבחירת סיבוב שני, פי 2.5 לערך מבחירות 21-30 ו15-20, פי 2 מבחירת 10-14, ו-60% יותר מבחירת 5-9.
הפערים בערך הכדורסל באשכולות הבאים קטנים יותר, אך עדיין משמעותיים – בחירה 5-9 מייצרת פי 2 מבחירת סיבוב שני, למשל.
כדאי גם להסתכל על מגמת גידול הערך בין האשכולות העוקבים (חיצים אדומים בגרף להלן)
אנחנו רואים גידול של 36% מהאשכול של הסיבוב השני לסוף הסיבוב הראשון, לאחר מכן, הגידול מתמתן מעט, עם 15% גידול מ21-30 ל15-20, ו-14% מ15-20 ל10-14. בתוך הלוטרי הגידול מתחיל להאיץ, עם 26% בין 10-14 לבין 5-9, 59% מ5-9 ל2-4, ו-47% מ2-4 לבחירה הראשונה.
אפשר לטעון שכימות אחר של הדרגות היה מוביל לתוצאות שונות, נניח אם הייתי קובע 50 נקודות ערך לסופרסטאר, 22 לאולסטאר, 11 לשחקן טוב, 3 לשחקן שולי ומינוס 1 לבאסט. עם זאת, מניתוח רגישות שעשיתי עם המספרים הללו התוצאות לא יצאו שונות באופן משמעותי, ראו להלן.
כך שנדמה לי שבשלב זה אפשר לעצור את מטחנת המספרים, ולנסות להבין מה המשמעויות הנגזרות מהמחקר הזה.
"ערך כדורסל" מול סופרסטאר
בסופו של דבר יש שתי נקודות מבט מרכזיות להסתכלות על שווי בחירת הדראפט.
האחת, היא להסתכל על ערך הכדורסל שיוצא ממנה, ואני חושב שכמו שראינו בגרפים האחרונים דלעיל, הפערים בין האשכולות השונים הם עצומים, כך שברור ש"כדאי" לקבל בחירות גבוהות יותר בכלל, ובשני האשכולות הראשונים בפרט, מה שיוצר תמריץ גבוה לטנקינג.
השנייה, והיא קיצונית עוד יותר, היא לזכור שלפחות מאז 2004 לא הוכתרה אלופה ללא סופרסטאר אחד לפחות בשורותיה. אם מחפשים את קודמתה, צריך ללכת אחורה לפחות עד 1979, אז הוכתרה הסיאטל סופרסוניקס שבשורותיה דניס ג'ונסון וג'ק סיקמה (האם סיקמה נחשב סופרסטאר? אין לי מושג). כלומר, אפשר לטעון שסופרסטאר הינו תנאי כמעט הכרחי, גם אם לא מספיק, על מנת לזכות באליפות. אם אכן כך, יתרונה של הבחירה הראשונה על פני 2-4, ובוודאי על פני כל האחרות, בכל הקשור לבחירת סופרסטאר, משמעותי עוד יותר, ולכן נראה שמנקודת המבט הזו – "המירוץ אחר הסופרסטאר" – התמריץ לטנקינג גבוה עוד יותר.
האם אפשר "לייבא" סופרסטאר?
לכאורה, הניתוח דלעיל מצביע על כך שלמועדונים יש אינטרס ראשון במעלה לשפר את סיכוייהם בדראפט על מנת לזכות בסופרסטאר, ובערך כדורסל גבוה, מאחר וזו הדרך להגיע להישגים בליגה. אמנם דרך ארוכה ומפותלת, דרך שעוברת דרך הפסדים ותהומות כדי להגיע לפסגות ולתהילה, אך עדיין, זו הדרך.
מצד שני, בחינת הסופרסטארים המשחקים בליגה כיום מראה שחלק גדול מהם אינו משחק במועדון שבחר אותם בדראפט. לכאורה, יש בכך כדי למוטט את הטיעון על חשיבות בחירת הסופרסטארים בדראפט, שהרי:
א. יתכן שהסופרסטאר יעזוב את המועדון הבוחר – ואז זה בעצם לא כל כך חשוב שבחרנו בו.
ב. יתכן שנוכל לקבל סופרסטאר גם שלא דרך הדראפט – ואז זה בעצם לא ממש קריטי במי נבחר. לדוגמא, מועדון מסוים בליגה בחר בד'יאנג'לו ראסל, ברנדון אינגרם, ולונזו בול בבחירה מספר 2 שלוש שנים ברציפות. אף אחד מהם לא הפך בינתיים לסופרסטאר, אף אחד מהם לא משחק כבר במועדון, ועם זאת, הפלא ופלא, כיום משחקים במועדון זה שני סופרסטארים! 😊
אז אולי לבחור סופרסטאר בדראפט זה בעצם לא כל כך קריטי?
שאלה מצוינת, בואו נבדוק את 18 הסופרסטארים של תקופת המחקר, ונראה מה אפשר ללמוד מהם. אז ככה:
א. כ-44% מהם עזבו את המועדון בעודם בשיאם או קרוב לכך.
ב. 4 הסופרסטארים הצעירים ביותר – לוקה, אמביד, יוקיץ' ויאניס – נמצאים בחוזה רוקי (לוקה) או בהארכת החוזה הראשונה שלהם (כל השאר), כלומר הם בהחלט יכולים לעזוב בסוף החוזה (מעשה דוראנט), או אף לדרוש טרייד לפני כן (מעשה קיירי, קוואי ודייויס). אם מוציאים את ארבעת הסופרסטארים הצעירים מהרשימה, אחוז הסופרסטארים הוותיקים שעזבו את המועדון עולה ל-57%.
ג. הסופרסטארים הוותיקים שבחרו להישאר בכור מחצבתם משחקים ב-SF (קליי וסטף), מיאמי (וייד), ופורטלנד (דמיאן).
ד. הסופרסטארים הוותיקים שעזבו את המועדון המקורי שלהם בחרו בלוס אנג'לס (כריס פול, לברון, דוויט הווארד, קוואי ודייויס), בניו יורק (דוראנט, קיירי) ב-SF (דוראנט) או במיאמי (לברון), גם אם נאלצו לעבור בדרך במקום אחר (קיירי בבוסטון, קוואי בטורונטו).
ה. למעשה, למעט דמיאן, שנשאר בפורטלנד, ולמעט יוסטון, שקיבלו את הארדן לפני שהפך לסופרסטאר, פיתחו אותו, ולאחר מכן הצליחו למשוך סופרסטארים נוספים להצטרף אליו (כריס פול, ראסל), כל שאר הסופרסטארים הוותיקים משחקים בערים לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, ניו יורק או מיאמי!
נראה ש, נכון להיום, המועדונים בערים אלו – לייקרס, קליפרס, גולדן סטייט, נטס, היט ואולי, מתישהו, גם הניקס – יכולים לצרף סופרסטארים, בין אם כשחקנים חופשיים ובין אם בטרייד שנדרש על ידי השחקן עצמו, ולכן אינם "חייבים" להסתמך על הדראפט כמקור בלעדי לסופרסטארים.
שאר המועדונים, לעומת זאת, "חייבים" לגייס סופרסטארים בדראפט, ולקוות שלא יעזבו לשווקים האטרקטיביים בהמשך הקריירה, גם אם כיום הסיכוי לכך שלא יעזבו נראה נמוך יחסית, וגם לקוות שאם יעזבו, אז לפחות שזה יהיה בטרייד שישפר במשהו את הסיכוי, הנמוך ממילא, למצוא סופרסטאר "חליפי".
אפשר היה לשער ששיקגו, בוסטון ופילדלפיה – ערים גדולות שמיוצגות על ידי מועדונים עם מסורת מפוארת בליגה – יהוו דרג ביניים, אך, לפחות נכון להיום, הן אינן מושכות סופרסטארים מבחוץ.
לכן, נכון להיום, למועדון שאינו משתייך ל"חוג הנוצץ" של הנ.ב.א סיכויים נמוכים מאד להצליח בליגה ללא סופרסטאר אחד לפחות שנבחר על ידי המועדון בדראפט. במובן זה, עבור מועדונים אלה הגדלת הסיכוי לזכות בסופרסטאר בדראפט אינה רק תמריץ אלא כמעט הכרח בל יגונה.
חברי ה"חוג הנוצץ" יכולים להיות מעט בררניים יותר, אבל גם עבורם נוכחות סופרסטארים מבית (דוגמת סטף, קליי ו-וייד) היא רבת חשיבות, ולו על מנת למשוך סופרסטארים אחרים אליהם, (לברון למיאמי של וייד, דוראנט ללוחמים של סטף וקליי), על חשבון מועדונים אחרים מה"חוג הנוצץ".
אם המצב דלעיל יוותר על כנו, סיפור סינדרלה נוסח טורונטו 2019 יישאר, קרוב לוודאי, אירוע לא נפוץ המחייב צירוף נסיבות נדיר (דרישת הטרייד של קוואי, התעוזה של יוג'ירי, ופציעת דוראנט וקליי בפיינלז). יציבות בצמרת של מועדון שאינו "נוצץ", נוסח סאן אנטוניו 1999-2017, כלל אינה נראית באופק באקלים הנוכחי.
נותר לקוות שסופרסטארים צעירים לא ילכו בעקבות קודמיהם, ושאליפות של יאניס, לוקה, יוקיץ', ואמביד, במועדונים שבחרו אותם, תועיל במשהו להחלשת המגמה הקיימת. אפשר גם לקוות שהליגה תמצא פתרונות משלה לדומיננטיות של השווקים האטרקטיביים. עד אז, נראה שצריך להתפלל שאלוהי הלוטרי יאיר פנים לכל מי שלא התמזל מזלו לשכון בשוק אטרקטיבי עם נוף לים.
כל הנתונים על בחירות הדראפט מאתר הליגה.
מי שמעוניין לתת בעצמו את הציונים או לשחק עם הערכים או הגרפים, ולבדוק מה יוצא, מוזמן להוריד את האקסל מכאן – https://www.dropbox.com/scl/fi/0r9h2o5qvoak2puc4h73l/.xlsx?dl=0&rlkey=nxbd6em6bksm85zlbmwvqeezz
הקובץ נקי מבעיות, למיטב הבנתי, אבל ישמיד את עצמו מיידית במקרה שדרגתו של קליי תומפסון תשונה מסופרסטאר. רק אומר.
מדהים מדהים מדהים
עוד לא סיימתי לקרוא אבל אני כל כך נהנה מכל מילה ומהאופן שבו אתה כותב שהייתי חייב להגיב תודה לפני שאני ממשיך.
🙂
בשמחה רבה ידידי
וואי וואי זה פסוט כל כך טוב יש פה כל כך הרבה פנינים.
.
למשל בכל דראפט יש אולסטאר מאנו וחצי בסיבוב השני מתחבאים להם.
.
זכיתם בהגרלה באחד מארבעת הכדורים אבל לא הראשון, ברכות רוב הסיכויים שלא ייצא אולסטאר.
שמע מיקי נתת פה השקעה מטורפת והרבה חומר למחשבה. ההפרש העצום בסיכוי לבחור סופרסטאר בבחירה הראשונה לעומת הנפילות לאחר מכן הוא בעצם מאוד הגיוני למרות שעד שלא כתבת את זה לא חשבתי שזה הפרש ככ משמעותי
בדיוק בדיוק בדיוק מה שעבר עלי – חשבתי שזה הגיוני, אבל ממש לא חשבתי שהפערים גדולים כל כך. איכשהו תמיד "זכרתי" יותר את הבאסטים בבחירות הגבוהות, והייתה לי הרגשה כזו של "אין ערובה להצלחה בשום בחירה" ו"המון תלוי בעד כמה המועדון בוחר נכון", אבל המגמות המסתמנות הן הרבה יותר ברורות ממה שהיה נדמה לי. סוג של הפתעה מבחינתי.
ניתוח מצויין. זה מאמר ברמה גבוהה ביותר, יותר מכל תקשורת ספורט מיינסטרים, לא בישראל ולא באמריקה.
רק התחלתי לקרוא אבל רציתי מיד לציין, שדווקא נדודי איבי (נדמה לי שככה הוגים את שמו) שיחק כמה דקות משמעותיות בליגת העל שלנו, נדמה לי שבבני השרון, ואף היה יחסית מוצלח. אז עבורי לפחות הוא דוגמה פחות טובה לשחקן נשכח
הערה חשובה! עם נ'דודי, ואיתך, הסליחה.
🙂 😉
היש יותר נשכח מרמת השרון בליגת ווינר?….
זה בני השרון.
האמת, לדעתי עוד בגלגול שלהם כבני הרצליה
כתיבה אדירה וכמה ממצאים מעניינים. אני חושב שהערך של בחירת דראפט לפני הדראפט גבוה יותר מאחריו בכל הקשור לטריידים, אולי גם שווה בדיקה. מאמר שלגמרי שווה מקום ברינגר ובאתלטיק.
.
אני חושב שיותר מבחירת שחקן טוב צריך לבחור שחקן שמתאים או מערכת שמתאימה. אורלנדו למשל פגעה בול עם טוביאס האריס או ויקטור אולדיפו ושניהם הגיעו לשיא מחוץ לה, גם הלייקרס עם הבחירות בראסל, לונזו ואינגרם. מחקר פנטסטי, ממש כיף לקרוא.
הנושא מעניין והמחקר מרתק.
אני מסכים עם רועי שיש הרבה משמעות גם לטרייד על בריחה גבוהה, ולפעמים הערך בטרייד הוא גבוה יותר מהערך של השחקן שנבחר.
תודה רבה חיים.
.
מסכים לחלוטין עם שניכם – קבלת בחירה לפני הדראפט מאפשרת למנהלים את החופש לבחור את מי שהם רוצים ולא להסתמך על שיקול דעתו של מנהל אחר בליגה.
יש לך טעות הקלדה בטבלה השניה.
הרי בבחירות הראשונות (1 וכן 2-4) כל השחקנים השוליים הם באסט, ולכן בעמודה המתאימה של 2-4 צריך להופיע 33 ולא 27 אחוז
גם בגרף של "באסט" מופיע 27 במקום 33, שזה אחד מכל 3.
בהתחשב בזה שבכל דראפט נבחרים 3 שחקנים במקומות 2-4, זה אומר שבכל דראפט יהיה לפחות באסט אחד (בממוצע)
זה נכון מאד.
מכיוון שמדובר במספרים קטנים מאד, מתברר שהאנטר, לבדו, משנה את הסבירות מאחד לשלוש ל(כמעט) אחד לארבע. זה באמת יוצא הבדל משמעותי בהקשר הזה. אתה צודק.
תודה רבה ינון, על תשומת הלב.
.
זה אכן קצת מבלבל, אבל הטבלה מדויקת – ההגדרה אומרת ש*רק* שחקן שהוא גם שולי וגם 1-4 יכול להיות מוגדר כ"באסט", אבל לא *כל* שחקן שעונה על הקריטריונים האלה מוגדר כ"באסט" – במקרה של שחקן צעיר שנבחר 1-4 אפשר לומר שכיום הוא אכן בדרגת שחקן שולי, אבל עדיין אינו מוגדר כ"באסט" עקב צעירותו. במקרה הספציפי הזה, האנטר מקליבלנד, שאפילו לא הצליח לסיים עונה סדירה באופן נורמלי, בגלל ההקפאה, זכה מן ההפקר ולכן לא הוגדר כ"באסט", ומכאן ההבדל בין ה-33% ל-27%.
אוקיי.
אז בתוך השולי יש לך חלק שהוא באסט וחלק שלא. זה אומר שהמשקל של האנטר שציינת הוא למעשה 3, ושל שאר השוליים שהם גם באסטים הוא 1.
נכון מאד. אם השחקן הוא שולי הוא תורם כשחקן שולי (3), אם הוא שולי וגם באסט הוא תורם כשחקן שולי (3) ומזיק כ"באסט" (2-), ולכן התרומה הכוללת שלו היא 1.
אני מניח שזה שחקנים צעירים שאולי עוד יועלו בדרגה ולכן הוא לא הכתיר אותם כבאסט עדיין
וגם – אין ממש משמעות להפרדה בין שולי לבין באסט בבחירות הגבוהות. זה אותו מספר. גם האחוזים צריכים להסתכם בסוף ל 100 ולא ליותר. בנוסף, אפשר היה לחשוב שזה יכניס בעיית חישוב כאשר אתה מציג את התוחלת, אבל שם דווקא זה מסתדר, כי ניתן בעצם לחשוב על "שווי" של שחקן שולי כ-3 עבור הבחירות המאוחרות, וכ-1 (1=3-2) עבור הבחירות הראשונות.
.
עוד הערה, קצת קטנונית: היה אולי עדיף לנרמל בערך של שחקן שולי, שיהיה שווה 1, ואז לראות פי כמה שווה אולסטאר או סופרסטאר. אתה ממילא כותב את זה ככה בטקסט, רק שם רשמת את ה 100% בתור סופרסטאר
בנוגע לבאסט מול שולי – ראה למעלה, אבל זה בפועל זה יוצא הבדל של שחקן אחד אז באמת שזה לא קריטי לכאן ולכאן.
.
התלבטתי בעניין הנרמול, אבל הדגש הכללי של הפוסט הוא על הבחירות הגבוהות, אז העדפתי לשים את הבחירה הראשונה כ-100, ולראות איך אחריה הערך מתחיל "ליפול".
מאמר מעולה מאנו, רק רוצה לציין שMKG נבחר בבחירה השנייה ובכך עשה היסטוריה קטנה (פעם ראשונה ששתי הבחירות הראשונות מגיעות מאותו קולג׳)
לרגע עשית לי התקף לב קל, חשבתי שהטעות היא באקסל, ואז אני צריך לחשב את הכל מחדש… אבל לשמחתי התברר שזו טעות הקלדה אז תיקנתי….
תודה רבה רביד.
בכיף 🙂
אגב אולי אם הוא היה מגיע אליכם הוא היה נהיה גרסה של קוואי
תודה מאנו.מאמר מדהים ונתונים מצויינים!תענוג לקרוא!
.
אני קצת משוחד אבל קצת חסר לי את ג'ימי באטלר (בחירה 30) בטבלת הסופרסטאר. כי הוא יותר משחקן אולסטאר, שוב לדעתי.
אני מקבל לגמרי. הוא גם היה שם את האשכול של 21-30 "על המפה" של הסופרסטארים, בדומה ליוקיץ' בסיבוב השני….איכשהו, עם כל הבלגנים בקריירה שלו עד היום, אצלי הוא עדיין בורדרליין, אבל אשמח אם השנה יעביר אותי את הרוביקון בעניינו, כי הוא באמת אחלה שחקן.
הוא לחלוטין אולסטאר. התפוקה שלו לא יציבה מספיק בשביל לעלות רמה.
האמת, לדעתי גם קליי כזה אבל אני מפחד שכותב הפוסט יחסום אותי אז אני מתחרט…
:-))))
מה זאת אומרת לא יציבה? ב-5 שנים האחרונות הוא עומד על ממוצע של 21.1 נק' 5.8 רב' 4.8 אס', 1.8 חט'.
העונה הוא לקח צעד אחורה (קולע "רק" 20 ללילה) וחיזק בעיקר את תחומי הרב' והאס'.
קודם כל – אלה לא מספרים של סופרסטאר.
חוץ מזה – "יציבה" זה אומר שתקבל ממנו כל ערב את התפוקה הזו. לדעתי יש לו מנעד גבוה יחסית בין המקסימום (או המינימום) לממוצע – כלומר סטיית תקן גבוהה. יציבות נמדדת לפי סטיית תקן, כי יכול להיות שב-6 מבחנים תקבל 68, 69, 69, 71, 71, 72 – ואז הממוצע הוא 70, או שתקבל 40, 40, 40, 100, 100, 100 – וגם אז הממוצע הוא 70. אבל ברור שהראשון הרבה יותר יציב מהשני
שמעון היה אומר ששחקן עם שם כמו נדודי אבי יהיה באסט גם בלי לראות דקה שלו משחק
צודק😎
מה עם מוחמד במבה?
הולך לשלוט בליגה בשנים הקרובות
ושכחתי לכתוב:
תודה גדולה מאוד! מאמר מעניין ומעשיר.
חשבתי שתכניס את בחירה 15 לאלה שלפניה כדי שהפירמידה תיראה מסודרת יותר, אבל האמת שזה לא מפריע
בשמחה רבה מאד, ותודה על התגובות.
.
בעניין הבחירה ה-15 – רציתי להפריד בין הלוטרי ל"לא ללוטרי" -גם כי עצם הכניסה ללוטרי גם עם המאזן ה-14, "פותחת" לך סיכוי, קלוש ככל שיהיה, לבחירות 1-4, וזה סוג של שיקול עבור מועדונים שנמצאים על הגבול, וגם כי כשאתה אוהד קבוצה שמתאבדת על הפלייאוף כל שנה זה הבדל שעניין אותי לבדוק אותו, ולהבין "מה אנחנו מפסידים" מההגעה לפלייאוף במיקום נמוך בשנתיים האחרונות. האמת שחשבתי שהפערים בין 10-14 לבין 15-20 יהיו גדולים יותר ממה שהתבררו בסופו של דבר.
באמת קו פרשת מים ראוי והגיוני
אחלה פוסט, תודה מאנו
מאנו מאחר ויש לך את האקסל ככה מוכן, איך נראה הגרף הסופי אם אתה לא מקבץ לאשכולות אלא ממש מנקד כל בחירה? חוץ מבחירות 15 ו-41 שבטח יראו כמו שני קונוסים בולטים, האם שאר הגרף יוצא חלק יחסית ?
האמת שלא בדקתי, אבל אני לא בטוח שזה שווה את הזמן – מספר השחקנים המשמעותיים שנבחרו בסיבוב השני למשל הוא כל כך נמוך, שכל אחד מהם "יקפיץ" את השורה שלו (דריימונד ב-35, קריס מידלטון גם באזור הזה איפושהו).
אפשר לעשות את זה בתוך אשכול 2-4, ואולי גם להמשך העשיריה הראשונה, אבל אני חושב שיש לזה ערך אבחוני נמוך יחסית. הספרס למשל, לפחות כל עוד לא ימשיכו להפתיע בבועה, אמורים לבחור מהמקום ה-12, אבל לא ממש טרחתי לבדוק מה הסיכוי המדויק שלהם בבחירה הזו, אפשר לעשות את זה אחרי הלוטרי, כשיודעים מי יבחר באיזו בחירה, ואז אולי, יחד עם תובנות של ג'ון וערן על שחקנים ספציפיים בדראפט הקרוב, אפשר יהיה להפיק מזה איזושהי תועלת. אז רשמתי לעצמי לאחרי הלוטרי. אם אתה ממש לא יכול להתאפק, אתה מוזמן לשחק עם האקסל ששמתי בלינק בסוף הפוסט.
https://ibb.co/jf814ZG
האמת סביב 15 ו-41 יחסית חלק. הדבר שהכי בולט לעין זה בחירות 1 ו-3 לעומת בחירה 2. הייתי חושב שזה מקרי, אבל שאני נזכר שגם הוד רוממותו נבחר במקום ה-3 נראה שיש כאן התערבות על טבעית. המסקנה שלי, שעדיף לבחור שלישי בדראפט, כי מי שתבחר שניה תעשה רוב הסיכויים טעות ותשאיר לך את את הבחירה הנכונה. יוצא מן הכלל קווין דוראנט, אבל זה בכלל שמקום ראשון עשו טעות באותו הדראפט.
מעולה פשוט מעולה מיקי. אתה ללא ספק סופרסטאר-מאנו.
אני חושב שיותר מהכל אתה מראה כאן עד כמה משמעותי ההבדל בין שני האשכולות הראשונים לשאר. או במילים אחרות חברה תעלו על הטנקים.
תודה עידו, מסכים לגמרי עם השורה התחתונה, והיא די מבאסת ומדאיגה.
הדבר היחידי שקצת מפריע לי (כי בכל זאת זה אני כן). לדעתי היה צריך להשאיר את השנים האחרונות שאחרי 2015 בחוץ.
אהה ולמה אתה לא מספר לכולם למה היו רק 58 ו-59 בחירות בשנים 'מסוימות?
באמת למה? הניחוש שלי זה עונשים שקבוצות קיבלו על עבירות שונות שביצעו
אכן.
בנוגע ל-2015 ואילך, אמירה לגיטימית לגמרי, פשוט העדפתי את זה על להקטין את הדגימה, אבל אני בספק שהתוצאות היו משתנות באופן משמעותי גם אם הייתי עוצר ב-2015.
.
בנוגע ל-58 ו-59, האמת שאין לי מושג, אבל ההשערה של ינון נשמעת לי הגיונית.
גםלדעתי לא היית רואה תוצאות שונות. פשוט עניין עקרוני – כמו שציינת זה ממש מוקדם מדי.
ה59 זה הבחירה של מינסוטה על הדיל האסור עם ג׳ו סמית' אולי?
אגב אם היו רק 29 קבוצות לפני 2004 (ההצטרפות של הבובקאטס אחרי הנטישה של ההורנטס) אז זה הגיוני שיהיו כמה דראפטים עם 58 ולא רק אחד.
זו תשובה מלאה…
מעולה, תודה
טוב ששינו את אחוזי הלוטרי, כך שלא כדאי לקבוצות לעשות טאנקינג מאסיבי, כי הסיכוי לבחירה 1 מאד לא ודאי ואפילו לא לבחירה 2-4
אני מסכים שעכשיו זה פחות משתלם, אבל זה עדיין מאד משתלם – לגולדן סטייט יש 53% לבחירה 1-4, ולספרס יש פחות מ-10%. זה עדיין הבדל עצום בהתחשב במה שמוטל על הכף. רק עקשן כמו פופ היה מסוגל לוותר על כל כך הרבה אחוזים, ועוד בשביל מה? בשביל להמשיך להתברבש עם דרוזן ואולדריג'? אני חושב שרוב המנהלים האחרים היו קופצים על הטנק, ולצערי, כאמור, בצדק מבחינתם. בעיה קשה.
אני רק התחלתי לקרוא ואין לי זמן להמשיך כרגע.
מרשים מאוד מיקי. כל הכבוד
אין בעיה עגל, חודש ראשון זה בחינם, אחר כך כבר תצטרך לשלם…
😉
מעולה מאנו. ארוך ומושקע חבלז
וואו
טוב, זה טוב זה.
בשאלת המשך הייתי מחפש מה makes בחירה ראשונה (עד רביעית) (ולא לוקח כנקודת מוצא שהם פשוט עילויים שהסקאוטינג מוצא, אבל זה רק אני) ואיך אפשר לשפר את התהליך שם ולבזר אותו.
זו סוגיה מעניינת מאד, הבעיה שאני לא יודע איך, אם בכלל, אפשר למצוא מידע על כך. זה נשמע לי משהו שהמועדונים והסקאוטים ישמרו ממש קרוב ללב, גם השאלה למה הם בוחרים, וגם מה בדיוק הם עושים אחרי הבחירה. כשיפתחו את הארכיונים בעוד חמישים שנה, אני מיד אחפש את הדו"ח על קוואי כדי להבין מה היה שם בדיוק שתפס להם את העין, איך כל האחרים פספסו, ומה הם עשו איתו כשהגיע לסאן אנטוניו, אבל עד אז קשה לי להעריך.
.
מה שכן, וג'ון עסק בזה קצת בפוסטים האחרונים שלו בהקשר של הקושי היחודי של "דראפט קורונה" – כשאין ממש אפשרות לבחון את הפרוספקט כמו שצריך – אני חושב שזה קצת "חוזר לבייסיק" – לנסות להבין איזה שחקן יותר פציע, אינטיליגנציה כללית, ואופי – דברים שיותר קשה לשנות/לפתח מאשר שיפורי כח, אתלטיות וזריקה.
באמת חתיכת מאסטר פיס מיקי. מצטרף למחמאות. וזה גם היופי בניתוח של מספרים גדולים — שהוויכוחים על מיקומים (באטלר סופרסטאר או לא?) או טעות במיקום של שחקן או שניים מתגמדים והופכים לשוליים מול התמונה הגדולה. כלומר, כל עוד אין טעות שיטתית בניתוח, שעד כמה שאני יכול לשפוט ממה שהצגת כאן הוא סולידי ביותר ואני לגמרי קונה אותו.
.
ניתוח כזה, עם כמות השעות שבטח השקעת בו, הוא כלי נשק מצויין מול כל אלה שטוענים שבחירה גבוהה (נניח בעשירייה הראשונה) היא כישלון אם לא הניבה לקבוצה מינימום כוכב (אולסטאר מאנו לצורך העניין).
מ ט ו ר ף
פאקינג פוסט פסיכי. תודה מאנו.
לגמרי פסיכי מאנו. איזו השקעה. מרתק לקריאה גם למישהו כמוני שסטטיסטיקה עושה לו חום. אגב הנתון שכרבע מתוך בחירות הסיבוב השני שוות "ערך כדורסלני" אותי לפחות הפתיע לטובה .חשבתי שפחות מזה.
1) nice
2) really nice
3) רגע, דיוויד לי לא היה אולסטאר פעמיים?
4) אני חושב שה'אין קבוצות שלקחו אליפות בלי סופרסטאר' זה קצת קלוקל כיוון שיש שחקנים שיתפסו כסופרסטארים רק אחרי או בגלל שלקחו אליפות.
תודה ת'אג, ממתי אדוני מתעניין בכדורסל?!?…
😉
.
בנוגע לדייויד לי – אני מניח שאפשר היה להגדיר אותו כאולסטאר, אצלי הוא לא עבר את הקו, אבל הרוויח אזכור שלו כשחקן טוב. נשמעת לי עסקה הוגנת לכל הצדדים.
.
בנוגע לסופרסטאר ואליפות – אני מניח שזה תורם, למרות שגם במבט שני, ברשימת הסופרסטארים "שלי" אני לא יכול להצביע על מישהו שקיבל ממני דרגה רק בגלל האליפות שזכה בה, ויש הרבה שקיבלו דרגה שלא זכו.
.
אבל הנקודה המרכזית כאן היא שההפך כמעט לא נכון – קבוצה שבה אפילו אחרי אליפות אף אחד לא מוגדר כסופרסטאר היא ממש נדירה.
נראה לי שקרי בהחלט לא נחשב כסופרסטאר לפני האליפות. תומפסון גם כן ללא ספק. והאליפויות ללא ספק מהוות משקל כבד בתפיסה לגביהם.
אירווינג, לנארד, אצלם הסיפור קצת שונה כי לקחו אליפות לצד סופרסטאר לפני שממש הבשילו.
אני לא בטוח שנוביצקי היה נתפס כסופרסטאר בלי האליפות.
יש את הפיסטונס שלקחו בלי סופרסטאר וזה גרם לעלייה בהערכה של כל החמישה שם.
מסכים שקרי ותומפסון לא נחשבו כסופרסטארים, אבל האליפויות "הגיעו" בצוותא עם שיפור אדיר ביכולת שלהם. נשאל את זה ככה – נניח והיו מפסידים ללברון גם ב-2015, האם היית חושב שהם לא סופרסטארים? קרי לקח MVP יונאנימוס ראשון ויחיד בהיסטוריה ב-2016 (ולא זכה באליפות), היה לו חלק משמעותי במהפכת השלשות וכו' – לדעתי כל אלה מכשירים אותו כסופרסטאר. גם אם לא היה לוקח אליפויות הייתי מחשיב אותו כסופרסטאר, בדומה לפול, דוויט הווארד, הארדן, ווסטברוק, דוראנט עד 2017 ועוד. למעשה, מתוך 18 הסופרסטארים ברשימה רק 7 לקחו אליפות… 11 טרם עשו זאת ואף על פי כן נכללו ברשימה. ומהעבר הרחוק – סטוקטון, מאלון, וברקלי.
קוואי כנ"ל – פעמיים שחקן ההגנה של השנה, שם די קבוע ברשימת הטופ-5 של הליגה, הייתי מחשיב אותו לסופרסטאר גם אם היה מפסיד ללוחמים בשנה שעברה.
נוביצקי – ע"ע סטוקטון, מאלון וברקלי. לדעתי סופרסטאר גם בלי טבעת.
בנוגע לפיסטונס (2004, לא שנות השמונים) – מסכים לגמרי, אבל אני חושב שזה בדיוק היוצא מהכלל המעיד על הכלל.
ההגדרה שלי לסופרסטאר היא מאוד שונה אז אני יותר מדבר על הטענה שההשגים שקבוצות מגיעות אליהן מאוד משפיעות על איך שאנחנו זוכרים ותופשים את האיכויות שלהם בתור שחקנים.
אם נביט על שחקנים צעירים היום, אז אם הסיקסרס יקחו שתי אליפויות אני מנחש שסביר מאוד שלא רק אמביד יהיה ברשימה שלך אלא גם סימונס, אליפות של הסלטיקס, וטייטום סופרסטאר, שתי אליפויות של בוסטון וגם בראון סופרסטאר. אליפות של הסאנס בוקר סופרסטאר.
וזה נכון כנראה גם לעבר, אליפות משל הפייסרס, ורג'י מילר סופרסטאר, אליפות של הספרס לפני דנקן ורובינסון סופרסטאר.
מעולה!!!
תודה מאנו, כתבה נהדרת ומעשירה
WTF!
איזו השקעה פסיכית!
(ועוד בפוסט שהשורה התחתונה שלו היא שיר הלל לטנק…)
או במילים אחרות –
שיחקת אותה הענק, מאנו. מהמרשימים בפוסטים שפורסמו באתר.
מעולה מיקי, חתכת השקעה נתת כאן.
.
כמה הערות:
.
גם לטנקק צריך לדעת. הנה קבוצה כמו שרלוט או הניקס לכאורה נמצאות בטנקינג ועדיין עם סיכוי לא מי יודע לבחירות 1-4. היות ואני די בטוח (או אולי אפילו ציינת את זה במפורש) שהמוטיבציה שלך היא הספרס, והרצון להבין מה יצא להם מבחירה גבוהה, אז.. קודם כל בשביל לעשות טנקינג רציני וכבד צריך להשבית את המערכת – זה אומר שגם היאנג קור שיש לכם צריך בצורה כזו או אחרת לא ישחק במלואו ובד בבד גם לא ימשיך להתפתח בצורה שאפשר יהיה לבנות סביבו משהו. אפשר כמובן למכור גם אותם עבור בחירות כאלו ואחרות אבל מודל פילי הוא באמת קיצוני..
.
אני יודע שאתה מת על ויכוחי ימין שמאל, אבל הנה הבאתי לך אחד עוד יותר טוב – לוקה סופרסטאר ויאנג לא?! ועכשיו אם כבר אטלנטה אז הריני להודיעך שהאנטר לא בדרך להיות באסט. לדעתי בדירוגים שלך בעתיד הלא רחוק הוא ינוע בין שחקן טוב לאולסטאר מאנו. כבר היום הוא שומר טוב עם פוטנציה להפוך לשומר עילאי (אם יש לך זמן וכוח תראה איך הוא שמר על הארדן השנה ברבע האחרון [משחק מה8.1] אין הרבה שחקנים שיכולים לשמור ככה על הארדן ובטח שלא רוקיס) יש לו יכולת לשים שלשות (בערך 35.5% השנה והיה על אזור ה42% במכללות) ויש לו גוף של קוואי שמעורר תקוות שידגדג את הסופרסטאר מלמטה בהמשך הקריירה. הוא באמת אחלה 2 WAY. רק תן לו עוד טיפה זמן אל תשכח שהוא נזרק למים והיה הרוקי עם הכי הרבה דקות השנה מה שאומר שהוא צריך לשחק מול ההרכבים הכי טובים של היריב ולרוב לשמור על השחקן הכי טוב של היריב בעמדות 1-3. הוא עוד ייתן בראש.
תודה חגי, על התגובה המפורטת.
.
בנוגע ללדעת לטנקק – מסכים לגמרי, תהליך מורכב, בעיקר אם אתה הולך על טנקינג רב-שנתי. בשנה יחידה, עם קצת פציעות, זה יותר קל, ואז הפיתוי גובר (על קר, נניח, לצערי לא על פופ)
.
בנוגע ללוקה/יאנג – מה שעשה את ההבדל, בשלב זה של הקריירה שלהם, בראייתי, הוא הרקורד של לוקה באירופה ובנבחרת. אפשר בהחלט גם להחליט ששניהם אולסטארים בלבד.
.
בנוגע להאנטר – ע"ע התכתובת עם ינון למעלה – הוא זכה להיות השולי היחיד שנבחר בין 1 ל-4, ו*לא* הוגדר כבאסט, ואפילו קצת הטה את הסטטיסטיקה של הבאסטים, כך שאני לגמרי איתך, ואתפלא מאד למצוא אותו כשולי וכבאסט בפוסט דומה בעוד מספר שנים.
הכתיבה מעניינית, קראתי ונהנתי מהניתוחים.
אבל קשה לי לחשוב על איזו תובנה שיצאה מכל זה.
ברגע שהמודל מראה ששחקן בבחירה x הרבה יותר טוב משחקן בבחירה x +1 ואין לזה שום הסבר הגיוני אז יש בעיה. הטעות יכולה לנבוע ממרחב מדגם קטן מדי, מחלוקת ציונים שרירותית, מחלוקה לקבוצות שרירותית וכולי.
הגיוני שהסיכוי להשיג סופרסטאר מאוד גדול בבחירה הראשונה ודועך מהר יחסית בגלל שיש לו תכונות שבדכ מזהים מגיל צעיר. כנל אולסטאר רק עם דעיכה יותר איטית. אצל שחקנים משלימים הייתי מצפה לירידה ליניארית בסיכוי. אין צורך לנתח שום נתון זה הגיון בסיסי.
עוד כמה דברים: באסט לדעתי זה ציון מיותר, כי השאר די ממצים את הציונים הנקיים.
2015-2019 קרובים מדי בשביל בדיקה כזו.
למרות מה שכתבתי חשוב לי לחזור ולהגיד שנהניתי.
תודה רבה פיצו, על תגובה מפורטת ומעוררת מחשבה.
.
בגדול אני מסכים איתך, כלומר אין כאן תוצאה מרעישה או גילוי חדשני, כי בסופו של דבר זה הגיוני שבחירות גבוהות יהיו טובות יותר מנמוכות, ולו משום שלאנשים שבוחרים יש שכל בקודקודם והבנה מקצועית כלשהי – אם זה היה לגמרי הימור אף אחד לא היה מעסיק GM וסקאוטים. וזה גם ההסבר ההגיוני לכך. אבל –
.
א. אישית אני מאד אוהב היגיון, אבל היגיון+נתונים שמאפשרים לאשש אותו ולמדוד אותו זה טיעון משכנע הרבה יותר, בעיני, מאשר רק היגיון. גם כי זה מאפשר דיוק רב יותר מאשר משהו הגיוני/לא הגיוני, וגם כי זה מאפשר לנו לבדוק את ההיגיון בטענותינו. לפעמים מה שנראה לנו הגיוני, נראה לאחר פחות הגיוני, ולעתים אף מתברר כשגוי. אז תמיד כדאי לבחון את ההשערות, ההגיוניות, שלנו, מול הדאטאבייס.
.
ב. הדאטאבייס הבהיר, לי לפחות, שעוצמת המגמה הזו הייתה הרבה יותר חזקה ממה שחשבתי – אם היית שואל אותי לפני המחקר אם הסיכוי להשיג סופרסטאר בבחירה נמוכה מ-4 הוא 3.5% הייתי אומר שזה נשמע לי מופרך ומוגזם. כמו שכתבתי לדור למעלה – חשבתי שהרבה תלוי במזל, ביכולת שלך לפתח שחקנים בעצמך, בחוסר היכולת של חלק מהמועדונים האחרים לפתח שחקנים וכו'. כנראה שגם הייתי מדבר על הסיכון לבאסט ועוד כל מיני דברים שגרמו לי לחשוב שבחירה גבוהה היא בהחלט עניין ריסקי (מאודן, דרך פולץ ועד לונזו) ואחרי המחקר אני חושב שהמספרים מצביעים באופן חד מאד שזה לא המצב – יש כמובן מרכיב של מזל, אבל גם עם המון מזל, ועם מערכת פיתוח מפוארת היכולת שלך להשיג סופרסטאר, ואפילו ערך כדורסל גבוה, בבחירות שאינן בחירות הצמרת היא נמוכה מאד. מאד מאד. זו תובנה שלא ישבה בראש בשלי בעוצמה כזו.
.
ג. והבעיה עם התובנה הזו היא המשמעות שלה – כמו שהעסק הזה בנוי עכשיו, כל הקיטורים שלנו על טנקינג הם כמעט מביכים – איזו ברירה יש לאטלנטה או פיניקס כזו, מועדון קטן ונידח, חוץ מלעשות טנקינג? מה הם אמורים לעשות? להחזיק אצבעות ממש חזק ערב הלוטרי? אז לפעמים "זה עובד" – ניו אורלינס קיבלו את זאיון בדיוק בשניה הנכונה למרות שהסיכויים שלהם היו נמוכים, פיניקס הצליחה להגריל את בוקר מהמקום ה-13, אבל אלה אנקדוטות רומנטיות ותו לא, עלה תאנה שקל לזכור ולחשוב שהוא משקף משהו, בזמן שהמספרים פשוט מוחצים את הרומנטיקה.
.
ד. אני לא יודע בנוגע לאחרים באתר, אבל בוא נגיד את זה ככה – אני צועק כבר שנתיים שהספרס צריכים ללכת לטנקינג וריבילד, ושומע המון ספקות שקשורים בכך שבכלל לא בטוח שזה ישתלם. אני חושב שהסנטימנט באתר הוא די סקפטי בנוגע לטנקינג, מהבדיחות על "התהליך", דרך הכישלונות של חלק מהמועדונים לבחור נכון (פולץ, לונזו, ג'וש ג'קסון ושאר בחירות גבוהות שזכו לביקורת), וכו', אז אני לא בטוח שהמצב בדראפט, והמשמעויות הנגזרות ממנו, בהכרח ברורות כל כך.
.
בנוגע לבאסט – אני מסכים איתך שבסופו של דבר ההשפעה של המרכיב הזה על התוצאות היא נמוכה, ושוב, זה לא משהו שהייתי חושב לפני כן, מכיוון שהבאסטים ישבו לי מאד חזק בזכרון. היום אני חושב שבעצם יש ממש מעט כאלה בבחירות הגבוהות, בוודאי יחסית לנמוכות, אנחנו פשוט זוכרים אותם יותר אבל בתמונה הכללית הם לא משנים את העדיפות העצומה של הבחירות הגבוהות.
.
בנוגע ל2015-2019 – כמו שכתבתי למעלה, מסכים שמדובר בשנים בעייתיות, אבל לא רציתי להקטין את הדגימה, וגם לא להתעלם מהערך שבחירות גבוהות נותנות כבר בשנים הראשונות. כמו בדוגמא שציינתי למעלה – אם היינו עושים את המחקר הזה בשנת 2000, ומחריגים את כל מי שנבחר אחרי 1995, היינו מחריגים את קובי בריאנט (אלוף 2000 ובטח עוד כמה תארים ששכחתי במהלך חמש השנים הללו), את קווין גארנט (ROY אאל"ט, ועוד), וטים דאנקן (ROY, MVP, MVP FINALS ואלוף במהלך התקופה הזו). לדעתי הפגיעה המהותית במחקר הייתה גבוהה יותר אם היינו משמיטים את ההשפעה שלהם על הליגה פשוט כדי לא לתת שחקן טוב למישהו שאחר כך יתברר כאולסטאר או ההפך.
וואו מיקי זה פוסט מעלית הפוסטים. עדיין לא סיימתי, אקרא בחלקים ואחכים.
תודה
מצוין. מעניין לראות אם יש קבוצות שיותר "פוגעות" ובאילו מקומות (כאלה שטובים במציאות ביחס למקום שלהם בדראפט).
מעניין גם אילו עמדות מייצרות יותר כוכבים ככל שיורדים יותר נמוך. יש לי תחושה שלמשל יותר קל למצוא גארד מצוין מחוץ לבחירות הלוטרי מאשר למצוא שם שחקן גבוה שייפתח קריירה משמעותית.
בנוגע לקבוצות ש"פוגעות" – אבי טרכטמן חקר את הנושא לעומק לפני כשנתיים, כאן:
https://hoops.co.il/?p=142588
.
שאלה מעניינת בנוגע לעמדות, לא חשבתי על זה, אבל גם התחושה שלי דומה לשלך – בטח קשור לכך ש"גובה אי אפשר ללמד" ושגבוהים פשוט נדירים יותר, אז הם נתפסים כבעלי ערך ונבחרים גבוה יותר. מעניין.
וואו. ניתוחים מצונים. גם שלך וגם של אבי.
לגבי גבוהים – יכול להיות שזה גם עניין שהתפקיד שלהם הוא עדיין "מסורתי". עם נמוכים (כולל גרין ופסקל של הווריירס שהם פאוור פורורדים מתחת ל2 מטר) התפקידים עדיין מומצאים מחדש כל הזמן.
כששחקנים גבוהים (ובעיקר גבוהים מאוד) מגיעים לקבוצה הם משובצים לרוב לאותם התפקידים ויודעים מה לצפות מהם. גארנט היה מראשוני ה"חריגים" כי הוא היה סופר רזה אבל גם הוא התייצב בעמדת הסנטר בסופו של דבר. דוראנט ויאניס הם גם יוצאים מהכלל. בגדול, למעט דטריוט ושיקגו (אולי אני מפספס עוד קבוצה?) רוב האליפויות באו לקבוצות עם סנטר "קלאסי" דומיננטי עד לא כל כך מזמן…
בשורה התחתונה, נראה לי שסקאוטים יודעים מה לחפש בגבוהים וקבוצות פשוט נוטות להשתמש בגבוהים בדרך מסורתית יחסית… אז יודעים מה מחפשים ומי יצליח בזה.
שוב, כל הכבוד על הניתוחים.
אגב אפרופו דראפט .במוק דראפט של espn אבדיה מתבסס חזק בחמישייה הראשונה (4) וים מדר באמצע סיבוב שני(46).
https://www.espn.com/nba/draft/bestavailable
אז קודם כל, נפלא. אבל שנית, יש לי שתי שאלות.
1. מדוע לקחת מדד סובייקטיבי לחלוטין (גם אם סביר להניח שמדויק יחסית) כמו דעתך על מי סופרסטאר ומי לא, ולא השתמשת באחד המדדים המקובלים (למשל win share מצטבר).
2. מעניין האם זה אומר שבחירה מס׳ 1 שווה שתי בחירות טופ 10 ועוד בחירה נמוכה (לפי המספרים שלך), פחות או יותר. או למשל שבחירה מס׳ 2-4 שווה בחירת 5-9 אחת ועוד בחירת סוף סיבוב ראשון (שוב, המספרים מסתדרים). והאם זה לא תלוי (א) בחוזק הדראפט (ב) בסטיית התקן.
ובכלל, אם מדברים על חוזק הדראפט, זה היה מעניין מאד לראות קורלציה בין הדיוק בבחירה בדראפט של שנה כלשהי לבין חוזק אותו דראפט (למשל, בהסתמך על win share אבל גם על סמך כל דבר אחר).
תודה רבה אבי.
1. בנוגע לWS – ראיתי שבבסקטבול רפרנס הם ממש משתמשים בו כדי לדרג בחירות דראפט, אבל אני לא באמת עד הסוף מבין את המשמעות של המדד הזה, ואולי גם לכן זה "לא מדבר אלי", וקשה לי ל"הגן" על מדד שאני לא מבין. בנוסף היה פוסט שבו השוויתי את ראסל להארדן, הארדן הביס את ראסל גם ב-PER וגם ב-WS, אבל גילרי טען שהמדד הזה מוגבל במשמעות שלו, תראה כאן:
https://hoops.co.il/?p=171572
בכל מקרה, אני לא בטוח שזה היה משנה משמעותית את התוצאות של המחקר.
.
2. לדעתי לא, משום שאפילו אם אתה משתייך לאסכולת ערך הכדורסל – שחקן אחד עם ערך 18, נניח, שווה יותר משני שחקני 7 ושחקן של 4, ולו משום שבסופו של דבר נמצאים על המגרש רק 5 שחקנים בכל רגע נתון, ובכל הקבוצה יש 15, כלומר זה שקיבלת עוד שני שחקנים לא בהכרח עוזר לך, לא תמיד יש לך מקום בשבילם וכו'. ואם אתה באסכולת סופרסטאר תחילה אז בוודאי שזה לא משתלם.
3. מסכים איתך כמובן שיש הבדלים משמעותיים בין דראפט לדראפט.
אני מסכים עם אבי, הניתוח הזה הוא ברמה גבוהה אבל כדי שהוא יהיה "אקדמי" הוא מצריך מדדים חיצוניים. האמת שהייתי גם מריץ אותו על הרבה מדדים חיצוניים – win share, פלוס מינוס, בחירות אולסטאר, כניסות לחמישיות הראשונות בסוף עונה.
אפילו הופעות בחמישיה כסך ממספר המשחקים ב5 וב10 העונות הראשונות (פציעות יכולות לגרום לשחקנים שהיו הצלחה להיעלם אחרי כמה עונות).
אבל זה ניתוח סופר מרשים ואני לא חושב שהתוצאות יישתנו הרבה. כל הכבוד מאנו.
אבי, ראיתי את מה שעשית לפני שנתיים עם הערכת יכולת הקבוצות לבחור. גם זה מדהים.
אגב, אפילו כמות דקות כמדד. יש הרבה שחקנים ש"המספרים לא מבטאים את התרומה שלהם". שחקן שהמאמן משאיר הרבה דקות לרוב נמצא שם כי הוא תורם. יש כנראה כמה חריגים שעולים כנשק סודי להפציץ 2 שלשות למשל ויורדים לספסל, אבל זה יחסית נדיר לדעתי.
תודה מאנו,
הולי וואקאמולי נשברתי באמצע,
איזו פאקינג השקעה,
מאנו – זה אחד המאמרים המרשימים שפורסמו כאן. תודה רבה-רבה על ההשקעה ועל הכתיבה הנהדרת.
לגבי המסקנות – זו עדיין שאלה טובה, כי לצד העניין העובדתי, יש עוד היבטים – מה שנים של טנקינג עושות לDNA של קבוצה? פילדלפיה ביזתה את עצמה בצורה כל כך מביכה, באופן שפגע בתדמית של הפרנצ'ייז ובמנטאליות של השחקנים בפועל (אני מסכים שזה קשה למדידה ולהוכחה, אבל זו התחושה שלי) – ובשביל מה? בשביל שני באסטים נוראיים (פולץ +ג'ליל אוקפור) ושני כוכבים-מינוס שלא יובילו אותם לכלום. אספת כאן נתונים רבים וניתחת אותם בצורה מאוד מעמיקה, אבל עדיין זה לא מספיק בכדי לקבוע בצורה ברורה מה המסקנה –
נדמה לי שבאופן ברור ברוב הדראפטים השחקן הטוב ביותר לא היה בבחירה הראשונה, ובהרבה מהמקרים גם לא בחמישיה הראשונה. לקבוצה שעושה טאנקינג אין וודאות שא. לא יהיו גרועות ממנה ב. שבהגרלה היא תצליח.
תודה למורה.
?dl=0
.
מסכים שטנקינג רב שנתי הוא בעייתי מהסיבות שציינת.
.
בנוגע לפילי ספציפית, אני חושב שהוא לא היה רק רב שנתי אלא גם כושל – כלומר הם גם בחרו שחקנים לא לגמרי מתאימים – אאל"ט באיזשהו שלב היו להם שלושה סנטרים צעירים ביחד – אמביד, נואל ואוקפור, וגם הציוות של פולץ לסימונס לא היה מאד הגיוני. ברור שגם טנקינג, פיתוח קבוצה ופיתוח שחקנים צריך לדעת לעשות, ואני חושב מהבחינה הזו הפרויקט של פילי הוא לא בהכרח דוגמה משקפת – תן לספרס, לבוסטון או ליוטה את כל הבחירות שהיו לפילי והם היו מוציאים מהן, לדעתי הבלתי ניתנת להוכחה כמובן, הרבה יותר.
.
בנוגע למיקומו של השחקן הטוב ביותר בדראפט – באופן כללי לא בדקתי כל דראפט ודראפט, אבל העניין כאן הוא ההסתברות – כלומר, גם אם נגיד שברוב הדראפטים השחקן הטוב ביותר לא היה בבחירה הראשונה, כל עוד אנחנו לא יכולים להגיד שהוא היה בבחירה ספציפית אחרת, עדיף לנו לבחור מהמקום שבו הסיכוי שלנו לבחור אותו הוא הגבוה ביותר. והנתונים מצביעים על כך שככל הבחירה גבוהה יותר כך הסיכוי גדול יותר.
.
אם למשל תסתכל על מיקום הבחירה של הסופרסטארים (שיכולים להיות השחקן הטוב ביותר בדראפט, או לכל היותר מתחת לסופרסטאר אחר שנבחר בדראפט, כמו למשל לברון (1), ו-וייד (5) ב-2003, כלומר בכל מקרה הם שחקן שהיית רוצה שישחק אצלך), מתקבלת התמונה הבאה:
למקרה שהלינק לא עובד:
בחירה מספר 1 – 5 סופרסטארים
בחירה 2 – 1
בחירה 3 – 3
בחירה 4 – 2
בחירה 5 – 1
בחירה 6 – 1
בחירה 7 – 1
בחירה 11 – 1
בחירה 15 – 2
בחירה 41 – 1
איזו בחירה היית מעדיף? כנראה שאת הראשונה, לא?
11/18 סופרסטארים נבחרו בארבע הבחירות הגבוהות. האם באמת אפשר להגיד למישהו שעדיף שיבחר בבחירה ה-15 כי אולי יצא לו קוואי/יאניס?
.
אני כמובן מסכים איתך גם בנוגע לחוסר הוודאות של הטנקינג, אבל זה שוב עניין של הסתברויות – הסיכויים של הטנקיסטים גבוהים יותר. תחשוב על זה ככה – אם הסיכוי למצוא סופרסטאר בבחירה נמוכה מ-4 הוא 3.5% זה אומר שקבוצה קבועה בפלייאוף, כמו הספרס, תצליח לדוג סופרסטאר פעם אחת ב-30 שנה… זה לא משהו שאפשר להסתמך עליו, ובמקרה שלנו אפילו אפשר לטעון שזה כבר קרה עם קוואי, אז הסיכוי שנצליח שוב קטן עוד יותר
😉
יש לך טעות לוגית חמורה במשפט האחרון שלא ההיתי מצפה מאוהד ספרס. אם ההסתברות הכוללת היא 1 ל30 שנה אבל ה-1 הזה הושפע הרבה מאוד מהבחירה של הספרס, אז דווקא ההסתברות שזה יקרה בפעם הבאה לספרס גדולה ביחס לקבוצות האחרות
🙂
.
סבבה, בוא נניח שלספרס יתרון בכל הקשור בזיהוי כשרונות צעירים, בכמה היית אומד אותו? יתרון של 10%? 50%? אתה תחליט.
.
עכשיו, תכפיל את האחוז שהחלטת עליו ב-3.5%, ותגיד לי מה יצא ואם אני באמת יכול להיות אופטימי….
אגב הגבתי לך למעלה שמתי על גרף את הדירוג שלך בלי אשכולות
אחלה, תודה רבה. מאמין שאשתמש בזה אחרי הלוטרי או אחרי הדראפט עצמו.
בסופו של דבר מעטות הקבוצות שהצליחו להיבנות כקונטנדריות של ממש דרך בחירות לוטרי . זיהית נכון שרוב הכישרון מרוכז ב5-6 קבוצות מרכזיות שמצליחות למשוך שחקנים (פרי אייג'נטס או טריידים), אבל הסיכוי של קבוצות לפגוע בצורה מדויקת בכמה בחירות (גם אם הן בחירות גבוהות) בכדי להפוך לקבוצת תצמרת היא די מוגבלת.
כוכב-על שסביבו בונים קבוצת צמרת מגיע פעם בחמש-שש שנים, בממוצע (לברון, דאנקן, סטף, דוראנט). סביב שחקנים מצוינים ברמה יותר נמוכה צריך פאזל מורכב שלרוב לא משיגים דרך הלוטרי.
אבל מה גורם לקבוצות המרכזיות למשוך שחקנים? אחד מהשניים – או שיש להם סופרסטאר ואנשים רוצים לשחק איתו כדי להגיע רחוק, או שהם בשוק אטרקטיבי. בהנחה שאני לא יכול לשנות את השוק שלי אני צריך סופרסטאר. הסיכויים, מסכים איתך, נמוכים, אבל הם עדיין הדרך הכי טובה, והכמעט יחידה, לעשות זאת.
?dl=0
.
אם אנחנו שומרים על ההפרדה הזו, ונסתכל על קבוצות שאינן בשוק אטרקטיבי – כשהן הגיעו רחוק זה היה בעיקר בגלל שלד "מקומי" – קליבלנד של לברון וקיירי, הספרס של רובינסון, דאנקן, פארקר ומאנו, אוקלהומה של דוראנט, ראסל, איבקה, והארדן. גם אורלנדו הגיעה לגמר בעיקר בגלל הווארד, וכמובן גם דאלאס עם נוביצקי. הקבוצות מהשווקים האטרקטיביים יכלו לצרף סופרסטארים לאלה שכבר היו להם (מיאמי עם ווייד את שאקיל ולברון, הלוחמים של סטף ,קליי ודריימונד את דוראנט), כך שלדעתי ההפך הוא הנכון – אין כמעט אלופות "אינסטנט", שאינן נסמכות כלל על סופרסטארים מקומיים.
.
עשיתי טבלה של הזוכות והפיינליסטיות, 2003-2019, לא הכל אני זוכר, אבל אני מניח שתוכל להשלים. כאן:
מבין 17 זוכות – 11 עם שלד מקומי, 3 פעמים ללא שלד מקומי, פעמיים שלד חצי מקומי, ופעם אחת אני לא זוכר.
מבין 17 פיינליסטיות – 11 עם שלד מקומי, 3 פעמים ללא שלד מקומי, פעם אחת שלד חצי מקומי, ופעמיים אני לא זוכר.
כלומר בשני שליש מהמקרים הקבוצות בגמר התבססו על שלד מקומי.
הקבוצה היחידה שם שגם לא משוק אטרקטיבי וגם לא התבססה על שלד מקומי היא טורונטו 2019, שלדעתי היא פשוט צירוף מאד נדיר של נסיבות.
אין עליך. מקצוען על.
מסכים לגמרי – אבל צריך לזכור שרוב השלד בדרך כלל הוא לא בחירות גבוהות.
נסכים שלהסריח את הפרקט בכדי להגביה את הסיכויים לבחירה גבוהה שבה יש סיכוי גבוה להשיג כוכב עתידי זה מהלך נבון סטטיסטית. אבל – וזה אבל קריטי – שלצד העניין הזה אפשר גם לבוסס בג'יפה במשך עשור או שניים בגלל בחירות לא טובות. יש כל כך הרבה היבטים של מזל, פציעות, כימיה, פיתוח שחקנים. אני חושב שסן אנטוניו פועלת נכון בהחלטה לא לפרק את העסק. היא שומרת על המעמד שלה והתדמית שלה ויש לזה ערך. רוב הקבוצות שבחרו ללכת על טנקינג מתמשך הפכו לקבוצות עם DNA דפוק שמדביק את הצעירים שמגיעים אליהן – סקרמנטו, שיקגו, מינסוטה ולפני כן – הקליפרס במשך 20 שנה. טנקינג זה ללכת לקזינו, אבל רוב האלופות נבנו בעבודת פאזל שקדנית של טריידים קטנים, של פיתוח שחקנים מבחירות ביניים (8-15) וכד', ולא בזכיה פתאומית בכוכב-על.
בנוגע לטנקינג רב שנתי – מסכים לגמרי עם הסיכונים, אבל לזרוק עונה פה ושם, כמו שגולדן סטייט עשו השנה זה נראה לי צעד משתלם עבורם (פחות טוב לליגה, כמובן, אבל טוב למועדון).
.
בנוגע לבניית האלופות – אני מסכים לגמרי שצריך לדעת להשלים נכון את הפאזל מסביב (דריימונד, איגי ושון ב-2015, למשל), אבל זה לא במקום כוכב על אלא בנוסף אליו. בלי דאנקן, לברון וסטף אין אליפויות לספרס, קליבלנד והלוחמים.
[…] "את צודקת, את צודקת", מירר מאנו ההיסטרי, "המספרים לא לטובתנו, נדרש כאן נס משמיים. אני חייב […]
[…] אנמק שוב, מי שרוצה יכול לקרוא כאן, אבל אני משוכנע שלקבוצה משוק לא אטרקטיבי, המעוניינת […]
[…] שהוסבר כאן בהרחבה, בשנים […]